פיתוח בריאות מינית מילדות

 

"הפין של אבא 
החליק לתוך הפות של אמא"
יכנס כנראה 
לספר דברי הימים
של כנסת ישראל
כמשפט ההזוי ביותר
שהוגש לדיוניה.
("איך נפתלי בא לעולם"/ אלונה פרנקל)

"פרנקלי מיי דיר"-
יש הסברים עדיפים בעיני.
יחד עם זה,
הדיון המתוקשר בערוצים השונים
עורר שדים רדומים
וגרם לכך שהספר אזל מחנויות הספרים.

"פין" ו- "פות" הם איברים
שככל הנראה לא נוכל לחיות בלעדיהם,
או לפחות לא נוכל להתרבות בלעדיהם…
הם אינם איברים "גסים",
רק בגלל שהם גורמים לעונג מיני
ולמשחקים של מבוגרים/ות.

כשהשמות נאמרים לילדים/ות כמו שהם-
הם מתקבלים בטבעיות גמורה,
כמו כל איבר אחר בגופם.

הפחד העתיק ממיניות,
המבוכה, ההתחסדות-
הם אלה שגורמים לאיברים
בוראי החיים האלה 
להיחשב "גסים", "מלוכלכים",
ולערום שכבות על שכבות
של בושה ואשמה 
ארוזות בקפידה עם מדבקה של:
"מה יגידו".

הגיע הזמן להסיר את הלוט
ולקרוא לדברים בשמם.
לגברים יש פין, לנשים יש פות.
הם איברים חיוניים בגוף האדם,
שקשורים ליכולתנו להביא ילדים
וגם גורמים לתחושה נעימה מאוד בגוף.
אין צורך להסוות ולגרום להם להתיילד
בכינויים שונים ומשונים.

"הרצל אמר" (מכירים?)
שמותר להיפרד מביטויים כמו:
"למטה", "שם", "זה"
ולקרוא לאיברים בשמם.

יש בזה כבוד לגוף שלנו, 
כבוד לבריאה,
וגם
התיידדות עם הגוף במלואו,
ומילים למניעת פגיעה.

ואגב- אם אנחנו לא נסביר לילדינו
איך באים ילדים לעולם-
הם יקבלו את המידע ממקורות הרבה פחות טובים.
אז תבחרו את הספר שמדבר אליכם-
שבו קרובים ותיפרדו כידידים
מהחסידה וקרובתה-
הבת היענה

 

ילדה קטנה

 

 

"לא נוגעים שם עם ידיים מלוכלכות!", "תשטפי ידיים לפני שאת נוגעת…" "תזהרי!"- מי לא שמעה זאת, מי לא העבירה הלאה לבנותיה?
בואו נשים רגע את הפחדים מ"מה יקרה אם" בצד –  ונחשוב איזה יחס היינו מפתחים אל האף שלנו למשל- אם היו אומרים לנו לשטוף תמיד את הידיים לפני שאנחנו נוגעים בו? האם היינו מפתחים יחס של סקרנות? ידידות? זהירות? מרחק? דחייה אולי?

בעקבות שיחות עם הורים והרקע התרבותי ממנו גם אני מגיעה- יש לי תחושה שאנו מעבירים מדור לדור יחס מרוחק וחרדתי מאיבר המין הנשי, באצטלה של שמירה על היגיינה, ניקיון, בריאות, דאגה- כשבעצם אנחנו לא מבינים מה לעשות עם עצמנו כשאנחנו חוזים בחקירה הבריאה והטבעית של ילדות את עצמן וגופן. וככה, בחוסר מודעות מוחלט, אנחנו משתפים ומשתפות פעולה במרחק הנטווה בין נערות ונשים לשערי גן העדן הפרטי שלהן, במסרים הולכים ונשנים שהן צריכות להזהר, לשמור, לגונן, להתרחק… שלא נדבר על היחס של בנים לאיבר המין הנשי- אבל זה בפוסט ניפרד.

אני רוצה להציע זוית הסתכלות אחרת:
ילדים הם חושניים, סקרנים ונוטים לחקור את גופם, כמו גם את העולם בו הם חיים. חקירה בריאה וטבעית מביאה ליחס נינוח ומקבל כלפי הגוף וליכולת ליהנות ולהתענג ממנו בבגרות.
כהורים, אם אנחנו רוצים לפתח אצל ילדינו בריאות מינית- עלינו לעצור רגע ולחשוב איזה מסרים אנחנו מעבירים להם, מילוליים ולא מילוליים. לנפות את מה שלא מתאים, להשאיר את מה שכן. ואם רוצים לומר לילד לחקור את עצמו בפרטיות ולא בסלון לפני סבא וסבתא ו/או חברים- אנא עשו זאת ברכות, במגע ובקירבה- ככה שהמסר שייקלט הוא שמה שהם עושים זה בסדר, נעים ולגיטימי. איפה אפשר לעשות זאת?
אתם תחליטו, כל אחד על ביתו הוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s