מתיישבים לאיטם, חבר'ה מגודלים.
אחד נבוך ומכונס בעצמו, שני מתפרש על מושבו בביטחון מעושה.
השלישי נראה בטוח, רביעי לא מוצא את מקומו.
שאר הקבוצה מוצאת את מקומה.
כמה מידע בדקות ראשונות של פגישה.
שאלתי אותם למה קשה לדבר על זה, והאם הם מדברים על רגשות.
הם הסתכלו אחד על השני וענו בשלילה.
"מדברים על בנות, כן…"
"רק על הצלחות, או גם על כשלונות?"
"כשהולך לך עם מישהי" ענו. אבל לא נגיד: אני אוהב את זאת…"
למה בעצם? יש ביניכם עניין של להיות "גבר גבר?"
"כן, וואהו, מאוד!" ענו כמעט פה אחד.
אגיד לכם את האמת, מה שאני מרגישה פה-
זה שאין ביניכם ביטחון, כל אחד מגן על עצמו.
יש הרבה הגנות…
היו קשובים.
סיפרתי להם על מחקרים שנעשו על גברים,
כמה רגשות הם צוברים ומה המחיר הרגשי,
הנפשי והבריאותי שהם משלמים.
דיברנו על הצורך להודות בחולשה כדי להיות בקירבה.
"אני לא מבין למה צריך להראות חולשה" אמר אחד מהם.
"אם תראה למישהי חולשה,
היא תתייחס אליך כמו לחברה טובה שלה ותלך למישהו אחר…"
"למה באמת להראות חולשה?" שאלתי.
לבנות יש לגיטימציה להראות חולשה-
הן בוכות אחת לשניה, מעודדות, פורקות.
מה קורה אצל בנים?
"מצפים ממך שתעבור הלאה,
אומרים לך: "יאללה, תתגבר!"
דיברנו על המחיר של ההגנה הרגשית,
על ההבדל בין רושם ראשוני (עם דגש על "רושם")
לבין יחסים מתמשכים שם צריך מיומנויות אחרות,
צריך לפתח "שרירים" אחרים-
היכולת להיות קרובים, להודות בכשלונות.
דיברנו על כך שהגנה רגשית מגנה מפני אכזבות
אבל גם מפני שמחות גדולות, מפני קירבה ואינטימיות.
להיות בתדמית, ב"גבר גבר",
זה כמו להחזיק שלט ביד
שאתם כל הזמן צריכים להסתתר מאחוריו
כדי שלא יראו במקרה מי אתם באמת.
תחשבו כמה מאמץ אתם משקיעים
בשביל להסתיר את מי שאתם…
מי לדעתכם יותר חזק? שאלתי אותם.
זה שמסתכן בדחייה ואומר ראשון "אני אוהב אותך",
או זה שמפחד להראות את רגשותיו?
"הראשון…" ענו לי.
גם אני, יחד איתם, מנסה למצוא תשובות לשאלות:
איך להראות חולשה
בחברה שמצפה ממך להיות "גבר גבר"?
איך מפרקים התניות של שנים כה רבות?
שלב ראשון לדעתי:
לחשוף את ההתניות לאור יום.
לבחון, לבדוק, לראות האם זו האפשרות היחידה
או שאולי אפשר גם אחרת…
מיניות בריאה - מרגנית ארז 