הולדת העונג

מיניות היא ענין של תרבות. בצרפת מאהבת זה דבר שבשיגרה, באמריקה מושא לפיטורין. קרול גיליגן בספרה "הולדת העונג", מספרת לנו כיצד הסיפורים המכוננים בתרבויות השונות קשרו בין עונג למוות, בין אהבה לאובדן. לטענתה, סיפורי היסוד של התרבות המערבית הם סיפורים של טראומה, שהשפעתם על חיינו היא המרחק הנטווה אט אט ביננו לבין עצמנו, מרחק אותו היא מכנה: דיסוציאציה – היכולת שלנו להפריד את עצמנו מחלקים מסוימים שלנו, ליצור פיצול בתוך עצמנו, להרגיש ובכל זאת לא להרגיש את רגשותינו (גיליגן, 2006)

במסורת היהודית הטראומה היא גירוש אדם וחוה מגן עדן, טראומה הפותחת שושלת של אלימות ובגידה: קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, נוח והמבול ועוד.

במיתולוגיה היוונית, טיאטרס בורח עם אשתו של אחיו, אטראוס. בתמורה מזמין אטראוס את טיאטרס לארוחה, בה הוא אוכל בבלי דעת את בתריהם המבושלים של ילדיו שלו. גם כאן אנו רואים את הקשר בין אהבה ותשוקה לאובדן ומוות.

חושבת על פרשת פטראוס, כמו על אין ספור פרשיות דומות אחרות. על האופן בו מוגשים לציבור ליבותיהם החשופים והשותתים של אנשים ומשפחותיהם.

במשחק הילדים "אסטרטגו", שני מחנות אמורים להילחם תוך הגנה על הדגל. הקפטן, מס' 10, הוא בלתי מנוצח, לבד מעקב אכילס קטנה בדמות אשה- מספר 1. חשיבותה היחידה- ביכולתה להפיל את הקפטן. לא משנה מה הדרגה, רמת הייחוס או התפקיד בו אנחנו אוחזים, גברים ונשים-  כולנו בני אדם, אנושיים ופגיעים. על חולשותינו, פחדינו, יופיינו וכיעורנו.