האם קשה היום להיות נערה יותר מפעם

האם קשה היום להיות נערה יותר מפעם

אף פעם לא היה קל להיות נערה. האם כיום זה קשה אף יותר? פרופ’ מרנינה גוניק, מהחוקרות החשובות בעולם של לימודי נערות, מסבירה בביקור בישראל מהם האתגרים העכשוויים של מתבגרות, אילו נערות מתקדמות ומצליחות ומי נותרות מאחור

• צפי סער
• 26.06.2013
• 10:20

אומרים להן שהכל פתוח לפניהן – ושופטים אותן באכזריות רבה מאי פעם על פי המראה שלהן. מצפים מהן להשיג הכל בעתיד – לימודים וקריירה ומשפחה ומה לא – ולא בטוח שנותנים להן זמן להתבגר בכלל. הנעורים שלהן מתחילים מוקדם מאי פעם, המידע שהן מוצפות בו אינסופי ובהתאם לכך המסרים הסותרים והמבלבלים. “גירל פאואר” הוא מושג שהיה לחלק מהתרבות הפופולרית – אבל המלה “כוסית” נחשבת למחמאה האולטימטיבית.

אף פעם לא היה קל להיות נערה. האומנם כיום זה קשה אף יותר מבעבר? פרופ’ מרנינה גוניק, סוציולוגית ומהחוקרות החשובות בעולם בתחום של לימודי נערות, סבורה שכן. גוניק מתארחת עתה בישראל ותרצה בכנס “גלויות וסמויות: נערות במרחבי החיים” שיתקיים היום בבת ים (ראו מסגרת).

“מבחינות רבות היום מורכב יותר להפוך לנערה מאשר פעם”, היא אומרת בראיון מקוון טרם בואה לארץ. “יש כיום כל כך הרבה אפשרויות אך יש גם יותר לחצים. מבחינות רבות חל שיפור, ולעומת זאת יש קשיים שדורות קודמים לא התמודדו עמם. למשל, העיסוק האינטנסיבי בסטנדרטים של יופי וגוף אינו חדש, אבל הוא התעצם. הדרישה מנערות היא שיהיה להן גוף סקסי, אך בה בעת שלא יחצו את הגבול הדינמי בין סקסי לזנותי – ולשם כך עליהן להפעיל בקרה עצמית מתמדת. ישנו הפיקוח המתמיד של התקשורת החברתית, שגם לה היבטים חיוביים ושליליים – מידע נע במהירות כזו שעניינים עלולים לצאת משליטה ולגרום נזק רב. אפשרויות רבות של קריירה פתוחות כיום לפני נשים, אך הן עדיין מתמודדות עם לחצים המתלווים לחיי המשפחה, וגם כיום עדיין לא השתנו המבנים החברתיים שמקשים על תפקודן של נשים במקום העבודה ועל הניווט בין קריירה למשפחה”.

צילום: Getty Images

תחום עיסוקה של גוניק – שחיברה בין השאר את הספרים, “Between Femininities: Identity, Ambivalence and the Education” ו“Young Femininity: Girlhood Power and Social Change” – חדש יחסית. מה הם בעצם לימודי נערות? “התחום נולד מתוך לימודי הנעורים”, אומרת גוניק, “כשראשונות החוקרות שלו, למשל אנג'לה מק’רובי, הצביעו על כך שמרבית העבודה בלימודי הנעורים עוסקת בעצם רק בבנים. תת־תרבויות נעורים, כמו פאנק וטדי'ס (תת־תרבות בריטית משנות ה-50 המתאפיינת בלבוש בהשראת התקופה האדוארדית), נחקרו רק מנקודת מבטם של בנים. מק’רובי הפנתה את הזרקור אל מה שכינתה ‘תרבות חדר השינה’, כדי להראות שבפרטיות חדרן נערות מפיקות תוצרת תרבותית שאינה נופלת בערכה מן העניין שמעוררים נערים ברחובות.

“התחום של לימודי הנערות פרץ למעשה בשנות ה-90”, ממשיכה גוניק. “המחקר של קרול גיליגן ‘בקול שונה’ (ספרית פועלים, 1995) היה ככל הנראה גורם מניע משמעותי למחקרים שבאו בעקבותיו ופנו לכיוונים שונים. בספרה גיליגן בוחנת מחדש את מחקרו של קולברג על שלבי ההתפתחות המוסרית, שהתמקד בבנים ולכן מצא חסרים אצל בנות. מחקריה של גיליגן הראו כיצד ההיגיון המוסרי של נערות פועל בממדים שונים מזה של בנים – אך תקף באותה מידה. מבקריה של גיליגן טענו שהיא עוסקת רק בחוויותיהן של נערות לבנות ממעמד גבוה, אבל מאז היא התייחסה במחקריה לבנות נעורים מרקע תרבותי מגוון”.

באותה תקופה יצא גם המחקר האמריקאי “כיצד בתי ספר מרמים נערות”, שכדברי גוניק, “מתעד את הדרכים השונות שבהן תוכנית הלימודים, יחסי מורה־תלמיד והיבטים נוספים בבתי הספר מבכרים את האינטרסים של בנים על פני אלו של בנות. הוא הראה שמורים מקדישים זמן רב יותר לבנים; שבנות תפסו פחות מקום בכיתות הלימוד ובמגרש המשחקים; שתוכנית הלימודים מותאמת ופונה לתחומי עניין של בנים וכדומה. בשנים שחלפו מאז שיצא הדו”ח חלו שינויים רבים בבתי ספר בצפון אמריקה – תוכנית הלימודים תוקנה, הכרה בסגנונות למידה שונים הובילה להצגתן של מגוון שיטות הוראה. כיום המטוטלת נעה לכיוון השני ומתייחסת לבנים כאל ‘בעיה’ הטעונה תיקון”.

אשר ללימודי נערות, היא מוסיפה, “התחום צבר תאוצה והוא נושק לנושאים מעניינים רבים: ייצוג נערות בתקשורת, נושאים הקשורים לדימוי הגוף, הפרעות אכילה, נערות כיצרניות תרבות, יחסן של נערות לתרבות הפופולרית, אסטרטגיות ההתנגדות שלהן לתפישה השלטת של נשיות, השימוש שהן עושות בתקשורת החברתית וכו’”.

ומה בין לימודי הנערות ללימודי מגדר? מהו הקשר בין שני התחומים?

“מחקר הנערות שותף במידה רבה למסגרת התיאורטית של לימודי המגדר וחולק עמם אותן שיטות עבודה וסוגיות מתודולוגיות. בדומה ללימודי המגדר, התחום עוסק בהרחבת האפשרויות העומדות לפני נערות. אני לא רואה בלימודי נערות ובלימודי מגדר שני תחומים נפרדים, אלא שני ענפים של אותו תחום. שאלות המחקר בהם שונות. בכל מקרה, שני התחומים מגוונים מבחינת גישתם המחקרית. יש מחקרים שיוצאים מנקודת מבט סוציולוגית יותר, בעוד אחרים מתבססים על מחקר התרבות”.

בחייהן של נשים יש דואליות: הן אמנם עצמאיות מבעבר, אך סובלות מתגובת־הנגד לפמיניזם. איך זה בקרב נערות?

“זה דומה למדי אצל נערות. ההבדל הוא שנשים מבוגרות אולי מודעות יותר לתובנות שהפיקה התנועה הפמיניסטית בנוגע לחייהן ולסוג הלחצים המגדריים והאפליה שבהם הן נתקלות. כיום יש הטוענים שאי־השוויון הוא נחלת העבר וכי אין צורך בפמיניזם. יש מי שתופשים זאת כעמדה פוסט פמיניסטית. זה ניכר במיוחד בתרבות התקשורתית המתייחסת לרעיונות פמיניסטיים, כמו ‘בחירה’, אך עושה זאת לעתים באופן סקסיסטי להפליא: העיסוק החוזר בגוף, בצמצום ההגדרה של נשיות; המסר לנערות שהן יכולות להצליח אבל עליהן להיות גם חטובות, מעודכנות מבחינה אופנתית, נשיות במובן המסורתי. זה מה שמוסיף עניין ואתגר לניתוח של התקופה הנוכחית. משום שלנערות יש כיום כל כך הרבה אפשרויות, ועם זאת חלק מן המגבלות הישנות עדיין תקפות. הדבר דורש ניתוח מורכב בהרבה”.

בקרב הציבור, סבורה גוניק, יש נושאים רבים בתחום המעוררים עניין רב, גם אם לאו דווקא מן ההיבט המחקרי. “התקשורת להוטה אחר סיפורים על אלימות של נערות, או ‘נערות רעות’ – כאלה שמתעללות בנערות אחרות. יש עניין ממשי בנורמות המשתנות של הילדות, ויש גם חשש בקרב הציבור ש’הכוח הנשי’ הולך רחוק מדי”, היא מציינת.

פרופר מרנינה גוניק. יותר אתגרים, יותר לחצים. צילום: דודו בכר

במה נבדלת התבגרותן של נערות בחברות שונות? האם יש היבטים אוניברסליים המשותפים למתבגרות ברחבי העולם?

“בעידן הגלובליזציה יש גורמים משותפים רבים בחוויותיהן של נערות, אם כי יש גם הבדלים משמעותיים. נערות שנהנות מגישה לאינטרנט מאזינות לאותה מוסיקה פופולרית, צופות באותם סרטים, אבל לא משתמע מכך שהן מפרשות זאת באותו האופן. ובכל הקשר מקומי נערות נדרשות להתמודד עם נורמות וציפיות שונות במסגרת הקהילות האתניות־תרבותיות, הלאומיות, הדתיות והמקומיות שעמן הן נמנות.

“לניתוח של זהויות מוצלבות – אתניות, מעמדיות, דתיות, מגדריות – יש השפעה מכרעת על הבנת חייהן של נערות. כיום רבים בתקשורת ובחוגי חינוך ומדיניות מקדמים את התפישה שבנות הן סיפור ההצלחה של המדיניות הניאו־ליברלית. כדוגמה הם מציינים שהן משיגות ציונים גבוהים יותר מבנים, ששיעור הנערות המסיימות תיכון גבוה משיעור הבנים ושהן תופסות יותר מושבים באוניברסיטאות. טענות אלו אמנם נכונות לגבי נערות מסוימות, אבל לא לגבי כולן. נערות לבנות ממעמד הביניים מצליחות מאוד, אבל רבות מהאחרות נדחקות לשוליים בגלל גזע, מוצא אתני, מעמד חברתי, העדפה מינית וכדומה. עם זאת, כיום נוטים לעסוק בירידה היחסית בהישגים של בנים ולהפנות תוכניות ושירותים לטובתם. מה שמעניין ומתסכל הוא שסכומי עתק מושקעים בתוכניות אלו – הרבה יותר ממה שהושקע אי פעם בתוכניות או בשירותים המיועדים לנערות”.

אחד מנושאי מחקרה של גוניק הוא הניאו־ליברליזם והשפעתו על חייהן של נערות. “הניאו־ליברליזם, אידיאולוגיה ששואפת לצמצם כל דבר לערכי שוק, מתנער משיח שעוסק באי־שוויון מובנה – על בסיס מגדר, גזע, מעמד חברתי”, היא אומרת. “וביטול השיח הזה מגביל את היכולת להבין מדוע חייו של אדם מסוים הם כפי שהם – מדוע יש כאלה שמצליחים ואחרים נכשלים; או לתפוס את המתרחש בבתי ספר ובמקומות העבודה כאפליה. הניאו־ליברליזם מצמצם הכל לאחריות אישית – הקביעה שאם החיים שלך סטו ממסלולם זה בגלל ‘הבחירות’ שלך איננה מכירה בכך שלא כל אחד מקבל החלטות מאותו מקום. זו תפישת עולם מחמירה מאוד – בהעדר רשת חברתית התומכת ביחידים או בקבוצות הזקוקים לתמיכה, ‘החלטות שגויות’ מובילות לתוצאות הרות אסון”.

על הסיבות לבחירתה בתחום המחקר הזה אומרת גוניק: “אני חושבת שכל חוקר בוחר את תחום המחקר שלו משום שהוא מתחבר בדרך כלשהי לחוויות ולהתמודדויות שלו. אני גדלתי בשנות ה-60 וה-70, שכמו היום היו תקופה מואצת של שינויים חברתיים, גם בתחום המגדרי. גדלתי בוויניפג שבקנדה, בבית מתקדם מאוד מבחינה פוליטית – אף שלעתים זה היה רק תיאורטי, משום שחלוקת העבודה בבית היתה מסורתית למדי. אבי היה איש אקדמיה בתחום הכלכלה הפוליטית, אמי עסקה בתחום בריאות הנפש. אני זוכרת את ילדותי כתקופה מבולבלת, שבה אפילו המבוגרים התמודדו עם השינויים. זו היתה תקופה שבה העלו שאלות רבות על נורמות ותפקידים חברתיים והמגבלות שלהם, וניסו לחיות בצורה שונה, אבל לא בהכרח תקופה של תשובות ושל מציאת דרך שונה. זו היתה תקופה של הטלת ספק במסורת”.

קשה להימנע מלשאול את פרופ’ גוניק על מקור שמה הפרטי – מרנינה. מתברר כי אכן מדובר בשם עברי. אמה שהתה זמן מה בישראל בצעירותה ויש לה כאן קרובי משפחה. גם לאחיה נתנה האם שמות עבריים. היא עצמה, אומרת גוניק, היתה בישראל לאחרונה כשהיתה בת 13 – נערה.

                                       ***********

יוצאות למרחבים

פרופ’ מרנינה גוניק תרצה בכנס “גלויות וסמויות: נערות במרחבי החיים” בבת ים. כמה מבין ההרצאות האחרות

“לא רק שופינג: על הקשר המורכב בין מצבן של נשים ונערות ובין הקניון”, “הגיאוגרפיה של הרומנטיקה” ו”מברבי עד פורנוגרפיה” – אלה רק כמה מכותרות ההרצאות שיישמעו היום בכנס “גלויות וסמויות: נערות במרחבי החיים”, הכנס השלישי ללימודי נערות בבת ים (מפי ארנה קזין, שירי רזניק וג’ואן זק פייקס, בהתאמה).
בין המושבים בכנס: “נערות במרחב העירוני” בהנחיית אבירמה גולן, מנהלת המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בת ים; “נערות במרחבי המשפחה”, ובו תרצה בין השאר הדוקטורנטית רג’דה אלנאבולסי על יחסי נערות־אמהות בחברה הערבית; “נערות וגוף” ובו בין השאר ההרצאה “היא הפוזיטיב ואני הנגטיב – צבע עור במשפחה” מאת ד”ר עליזה פרנקל, והרצאה על חינוך מיני בקרב נערות במצבי סיכון מפי נטלי ברוך; מושב על נערות בעולם המקוון ועוד. בכנס יישאו דברים גם נערות בנות העיר וכן יוצגו עבודות ומיצגים שלהן.

 למאמר המלא: http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2055160