בין מבחני מיצ"ב למבחני בגרות של משרד החינוך, מתי עוסקים בחינוך לזוגיות מכבדת? לחיי משפחה תקינים? להתמודדות עם מצבי משבר?
| מאת: הניה לעיתון גפן 30.11.2012 |
מעט מידי, לעיתים רחוקות מידי, ובוודאי לא באופן מקיף. עולם המבוגרים לא נותן מענה מספיק לצורך של בני נוער ללמוד על זוגיות בריאה. אז מה הפלא שאת התשובות לשאלותיהם מחפשים בני הנוער באינטרנט?
מרגנית ארז
"החינוך לתקשורת כנה, פתוחה ומכבדת היא מפתח מרכזי בחינוך לזוגיות טובה", אומרת מרגנית ארז, תושבת כרכור, מנחה סדנאות להורים וצוותי חינוך, בנושא חינוך לחיי משפחה, יועצת מתנדבת ב"דלת פתוחה" חיפה, "כשילד מרגיש סביבו יחס של כבוד, חיבה ואהבה, הוא גדל עם דגם שתמיד יהווה עבורו מודל לחיקוי. כשבבית אפשר לדבר על כל דבר, סביר להניח כי גם שאלות של זוגיות, מיניות יהיו נושאים לשיחה כחלק מדיבור על יחסים בין בני אדם".
- ובגיל הנעורים, כשהנושא …
"החינוך לא מתחיל בגיל הנעורים, אלא הרבה קודם. למעשה כבר בינקות. תינוק קטן, אף שאינו מדבר, מרגיש איך מתנהלת התקשורת בביתו, ולומד קודם כל לכבד את עצמו, את סביבתו, לומד איך הסביבה הקרובה שלו מתייחסת לאחר, איזה מרחב נוצר סביבו. וכל אלה ישמשו עבורו דגם כשיגדל ויתבגר".
– זה לא נושא העובר מהורים לילדיהם…
"בהכללה גסה אפשר לאמר כי הורים נמנעים מלדבר עם ילדיהם על יחסים בין המינים, למרות שמדובר בנושא כל כך טבעי, הנוגע לכל ילדה וילד, נערה ונער, מתבגרת ומתבגר וגם לנו, המבוגרים. נושא שאמור להיות חלק מאורח החיים המובן מאליו שלנו כבני אדם. לאו דווקא יחסי המין, אלא על קשר זוגי נכון ובריא, שהמיניות היא חלק ממנו. הרבה הורים חוששים משיחה כנה וגלויה, אולי משום שהם עצמם לא זכו לשיחה כזו בבית הוריהם ואין להם מודל כזה, הם חוששים מפני שאלות מביכות, חשים אי נוחות מראש, אולי רואים בשאלות חדירה לפרטיות, ויש תפיסה, שאיכשהו, הם, הצעירים, יודעים יותר. במקרים רבים כל הנושאים הקשורים למיניות הם בבחינת טאבו. לא מדברים על זה במשפחה, ומקוים מאד שמערכת החינוך תעשה את העבודה".
אגף שפ"י – שרות פסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך הוא האגף הממונה על היעוץ החינוכי-פסיכולוגי לכל הגורמים הנוגעים בילדים ובני נוער, בכל שכבות הגיל שבין כיתה א' לכיתה י"ב, כולל חינוך לחיי משפחה, תקשורת מכבדת וגם על החינוך למיניות בריאה. אחת ממטרותיו לאפשר לכל תלמיד התבגרות נינוחה וטובה לצד מיצוי יכולתו הלימודית. בשפ"י שלושה אגפים שכל אחד מהם עומד לרשות הצוות החינוכי, ההורים והתלמידים עצמם: אגף פסיכולוגי, אגף ייעוץ ואגף תוכניות סיוע ומניעה. כמו כן פותחו בשפ"י, מספר תוכניות חינוכיות המזמנות עיסוק בכל הנושאים הנוגעים לחיי היום יום של בני נוער: "כישורי חיים", "התבגרות מכבדת ומכובדת", "חברות וזוגיות" ועוד. השאלה היא כמה שעות מקצה משרד החינוך לעיסוק בנושא בכל שכבת גיל? האם התוכניות היפות, שנכתבו על ידי מיטב הפסיכולוגים והיועצים אכן מחייבות את מנהלי בתי הספר? ועד כמה צוותי ההוראה והחינוך הוכשרו ורואים עצמם מוכנים לעסוק בתוכניות אלה, כל זאת על רקע הדרישה והאמירה החד משמעית של משרד החינוך להעלאת הישגים לימודיים, בעוד בנושאים אלה לא נשמעת כל אמירה.
"במערכת החינוך אין כמעט התייחסות להתבגרות ולהתפתחות הזהות האישית והמינית של הנער/ה", אומרת מרגנית, "מוסדות החינוך נותנות עדיפות לידע, ולערכים של תחרותיות והישגיות על פני בריאות נפשית, אושר ורווחה. למעט מוסדות ספורים שרואים בחשיבות הנושא להתפתחות תקינה ובריאה של הנער/ה. ברוב המקרים החינוך המיני עולה על הפרק במערכת החינוך בעקבות אסון כמו אונס קבוצתי. התוצאה היא שיחות חירום עם הילדים – לא כמענה טבעי וחיוני לצרכים שעולים מבני הנוער אלא בהקשר של אזהרה וסכנה. כמו בכיתה בה הילד המפריע זוכה ליתר תשומת לב – כך המין הפוצע, הגבריות המאיימת – היא זו שזוכה לכותרות ולהנצחת החשדנות וחוסר האמון בין המינים. בנוסף מקיימים בבתי הספר פעילויות חד פעמיות בנושאים של מחלות מין ואמצעי מניעה – שוב – ההתייחסות לצערי היא "לחולי" שמביאה איתה ההתנהגות המינית, ולא לפן הבריא, הטבעי, החיוני והמעשיר של המיניות".
– את רוצה לאמר שמערכת החינוך לא לוקחת לידיה את הכדור שההורים מוסרים לה…
"מנסיוני, הורים וסגלי הדרכה והוראה מעידים על חששות שונים לגעת בנושא – החל מפער הגילאים, חשש להיות שיפוטיים, חוסר בידע מספק, חוסר נינוחות, תחושה שהנוער יודע הכל, קושי ליזום שיחה, חשש להיחשף, אי בהירות בנוגע למידת המעורבות הרצויה, חשש מהטרדה מינית, סקפטיות בנוגע ליכולת ההשפעה ועוד. נראה שכולם מקווים שהילדים ירכשו את הידע בכוחות עצמם או מחברים – והם אכן רוכשים, לרוב בצורה מזיקה, מעוותת ומקבעת דפוסים לא בריאים – כפי שמופיע באתרים הפורנוגראפיים, כמו גם בסדרות טלוויזיה, פרסומות, ערוצים מסחריים וכד'. התמונה דומה לרכישת מיומנויות שחייה – אף הורה או מורה לא זורק את הילד למים ומקווה שילמד לשחות בכוחות עצמו. אך בשדה היחסים, ההתבגרות והמיניות – זו לצערי תמונת המצב – "תסתדר"…".
פרו' דוד גרין, מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית ומנהל "מכון גרין" לפסיכולוגיה מתקדמת בתל אביב, בראיון שנתן ליהורם הרפז, תחת הכותרת: "אבדן החינוך הוא גם אבדן החינוך המיני", מתאר מי הם הגורמים המחנכים היום את הילדים ובני הנוער, אחרי שניזנחו על ידי עולם המבוגרים: "יש גורם מחנך שמוכן להקדיש לילדים כמה זמן שירצו, הוא תמיד שם – התקשורת. ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט הם מורי הדור. הם פרצו לחלל החינוכי הריק והפכו לגורמים המעצבים את תפיסת עולמם של הילדים, הם שמדריכים אותם מבחינה רגשית וערכית. הילדים מבלים עם מסכי הטלוויזיה והמחשב יותר משהם מבלים עם המורים בבית הספר ועם ההורים בבית. זמן המסך הופך מזמן כמותי לזמן איכותי. הילדים הרי אינם בוחרים הורים ומורים, אך הם בוחרים ערוצים ואתרים ומתמסרים להם במשך שעות. אלפי מחקרים מן השנים האחרונות מוכיחים שהשפעת הטלוויזיה והמחשב עצומה. המכשירים האלקטרוניים האלה שוטפים את מוחם של הצעירים, מקנים להם את רוב התכנים וההשכלה שלהם ומעצבים את יחסם לחיים.
גורם נוסף אחרי המורים וההורים הנפקדים ואחרי הערוצים והאתרים הנוכחים, הוא החברה. ילדים, כמו מבוגרים, הם בבואה של החברה. ככל שהחברה אלימה יותר, כך בוגריה וילדיה אלימים יותר. בחברה שבה, למשל, מבוגרים סוחרים בבני אדם בכלל ובנשים בפרט או הורגים נשים "על רקע רומנטי" והציבור אדיש, לאיזה יחס לנשים אנחנו מצפים מהילדים?!
החברה שלנו הפכה בשנים האחרונות לקפיטליסטית לפני ולפנים, הכול בה סחורה והכול מיועד לשיווק ולעשיית רווח. מה שמוכר הוא טוב. התקשורת, שדיברנו עליה קודם, מייצרת דימוי של החיים הטובים – חיים שבהם אפשר לקנות הכול – ודימוי זה משתלט על תודעתם של הילדים. כדי להשיג רייטינג התקשורת פונה אל הצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר: אלימות ומין. ילדים צופים בווריאציות שונות של אלימות ומין ושל החיבורים ביניהם ומטמיעים מודלים של "התנהגות ראויה". תקיפה, אונס, פדופיליה, ניצול מסוג זה או אחר, נובעים במידה רבה מהמודלים שהצעירים "מורידים" מהמסכים ומפנימים. גם מנהיגיה של החברה אינם מספקים מודלים חינוכיים. חברה שבה נשיא לשעבר חשוד באונס, ראש ממשלה לשעבר חשוד בקבלת שוחד ושני שרים יושבים בכלא מחנכת את צעיריה לציניות ולהיעדר תקווה. היא מעבירה להם מסר שעושר הוא ערך עליון ולכן מותר לוותר בדרך אליו על ערכים מיושנים ולא פרקטיים. החברה יוצרת תרבות ומושפעת ממנה, ובתרבות פוסט-מודרנית שבה "הכול הולך" ואין שיפוט מוסרי חד-משמעי ואין ערכים הומניסטיים ברורים ילדים מתנהלים בתוך עולם ריק. המבוגרים סביבם אינם מעזים לומר בתקיפות ובבטחה מה טוב ומה רע, מה אסור ומה מותר, וזה גורם לנוער להמציא נורמות משלו".
– תמונת מצב לא מחמיאה לעולם המבוגרים…
"אכן כפי שהדברים נראים היום התמונה לא מחמיאה. בעיני, יש צורך דחוף להכניס את עולם המבוגרים למעורבות פעילה והדרכה נכונה של בני הנוער בתוך השדה הזה, וליצור "ברית מבוגרים" משותפת לצוותי החינוך יחד עם ההורים. החשיבות בעיני היא להעלות את הנושא למודעות, ולגייס את ההורים ואנשי החינוך למען הצעירים, לתת להם את האמון ביכולתם".
מסקר שערכה מינה צמח בשנת 9002 על פי הזמנת א.י.ת.כ.ם – האגודה הישראלית לתכנון משפחה, בתשובה לשאלה: עד כמה הנכם מרגישים בנוח לדבר עם הילדים (גילאי 81-01), על נושאים הקשורים למין, כולל המנעות ממחלות מדבקות, השיבו %46 כי הם מרגישים לגמרי או די נוח, לעומת %43 שהשיבו: מאד או די לא נוח. לעומת זאת על השאלה: האם יש להכניס שעורים בחינוך מיני לתוכנית הלימודים, השיבו %07 כי חובה לעשות זאת, %31 ענו כי יש להכניס נושא זה כשעורי רשות, %21 השיבו כי אין לכלול את הנושא בתוכנית הלימודים.
מרגנית אמא ל-3 ילדים, עומדת בקשרי עבודה, באופן עצמאי, עם גופים שונים כמו האגודה לתכנון המשפחה, המינהל לחינוך התיישבותי, משרד הבריאות, מועצות ופנימיות, וכן במכון לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים, לצד פעילותה כיועצת מתנדבת ב"דלת פתוחה" חיפה.
– איך מגיבים לנושא צוותים חינוכיים שאיתם את עובדת?
"אני יכולה להעיד שבעקבות הפעילויות לסגלי הוראה והדרכה – יש שמחה על שיח העמיתים שנוצר בנושא, על הסרת הטאבו, על השיתוף ושיפור התקשורת עם החניכים. כדאי לדעת, שגישה של כבוד, אמון והקשבה כלפי בני הנוער – מעוררת יחס דומה, וכך נוצר כר לשיחות טובות ומשמעותיות".
– ובני הנוער פתוחים לשיחות כנות כאלה עם המבוגרים?
"הנוער סקרן, תאב-דעת, קשוב לאלטרנטיבות אחרות של התנהגות – אם רק מאפשרים להם. למשל פגישה שהיתה השבוע עם בנים בכיתה ח', בה הסכימו לשתף במקרה בו נכנעו ללחץ חברתי ובמקרה בו התגברו, הודו בחולשה וקיבלו את תמיכת חבריהם – אלה רגעים יקרים מאוד של חינוך לגבריות אחרת, לאינטליגנציה רגשית, לשיתוף ואכפתיות הדדית. או נערות שעוברות ממצב של חוסר אונים ליכולת בחירה- אלה הרגעים בשבילם אני עושה מה שאני עושה".
את החלל העצום שמותיר עולם המבוגרים, במקור מוסמך ואמין ממנו אפשר לקבל תשובות לשאלות מטרידות, ואיתו ניתן להתיעץ ממלאה רשת של 41 מרכזי הייעוץ "דלת פתוחה", של אגודת א.י.ת.כ.ם, הפרושה בכל רחבי הארץ. במרכזים אלה ניתן לקבל הדרכה וייעוץ על ידי אנשי מקצוע, באמצעות פגישות אישיות, שיחה טלפונית או שאלה אינטרנטית. מרכזי היעוץ פתוחים לכלל האוכלוסיות במדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים, עולים חדשים וותיקים, בני נוער, הורים וצוותי חינוך. מתנדבי הדלת הפתוחה יענו במקצועיות, תוך הקפדה על רגישות חברתית-תרבותית ובדיסקרטיות.
מיניות בריאה - מרגנית ארז 