אישה סינית באה בימים נשאה על צווארה אסל שבשני צידיו היו תלויים דליים גדולים.
באחד הדליים היה סדק ואילו השני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו.
בסוף הדרך הארוכה מן המעיין לבית האישה, הגיע הדלי הסדוק ריק בחציו.
במשך שנתיים תמימות הביאה האישה, מידי יום ביומו, דלי וחצי מים לביתה.
הדלי המושלם היה כמובן גאה בהישגים שלו, אך הדלי הסדוק, המסכן,
התבייש במומו והיה אומלל כיוון שהצליח לבצע רק מחצית מתפקידו.
לאחר שנתיים של מה שנראה ככישלון מר,
הוא פנה לאישה ליד המעיין ואמר לה:
"אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך כל הדרך הביתה".
האישה הזקנה חייכה ואמרה: "האם שמת לב שיש פרחים בצד שלך של השביל
ואילו בצד של הדלי השני אין?
המום שלך מוכר וידוע לי, ולכן שתלתי פרחים יפים אלה כדי לקשט בהם את השולחן.
לולא היית כמו שאתה, לא היה היופי הזה מעשיר את הבית".
* לכל אחד מאיתנו מום מיוחד, אך הסדקים והמומים שלנו
הם שעושים את החיים יחדיו מעניינים ומספקים כל כך.
(לקוח מהערכה "בעד עצמי" של השירות הפסיכולוגי ייעוצי)
מיניות בריאה - מרגנית ארז 