איבר אחד קטן, איך הוא מעז?

אשה שמחה

"אבל זה מגעיל!"

אמרה לי בת 15

כשדיברנו על  היתרון

בהיכרות מינית עצמית,

הן למטרות עינוג

והן כהכנה למיפגש הזוגי.

איך קרה שהאיבר הזה,

שיכול לגרום עונג כה רב,

לקרב בין בני זוג,

להוות סיבה מתוקה

להחלפת מבטים

ממזרית ואינטימית

בין שותפים לסוד,

כי זה רק שלהם-

האינטימיות הפיזית

שמלווה פתיחת לבבות הדדית-

איך קרה שהאיבר הזה

הפך לכל כך "מוקצה",

שאפילו זו שהוא שייך לה

מנסה להתעלם

ולהשכיח את עצם קיומו?

להסתיר מעיני עצמה

את העונג וההרפתקה הגלומות בו,

לדחות אותו ולשתף פעולה

עם צביעות ופחד של דורות,

מפני המיניות הנשית?

איך קרה שנערות ונשים

מאפשרות לאחר להכנס למקומות-

אליהם הן עצמן

לא מעזות להכנס

או לראות

מחמת הבושה?

ומה ההשלכות של התנהגות כזו?

(במקרה הרע: ניתוק בין הרגש לגוף החווה,

במקרה הטוב: תיסכול וקושי לחוות אורגזמה)

 

איפשהו שכחנו,

שאנשים מסופקים ומאושרים

משרים סביבם אושר וטוב,

ובכך- אין כל רע, כמדומני.

איפשהו שכחנו שנבראנו כך,

שנוכל ליהנות מעצם היותנו יצורים מיניים.

בואו נחשוב על זה רגע-

מה יקרה אם אישה תיהנה ממיניותה?

מה התסריט הכי גרוע שיכול לקרות?

בגירסת הלבד-

עלול להשתחרר קצת מתח שמצטבר בגוף,

וכן סיכוי לתחושה נעימה מאוד…

בגירסת הביחד- האשה תיהנה,

בן/בת הזוג ת/ירגיש נהדר,

הקשר יתהדק,

השמחה האישית והזוגית תיגדל…

בשנת 2013, הגיע הזמן לומר:

מותר!

מותר לנערות ונשים להכיר את עצמן,

ואז תדענה טוב יותר לדחות

את מה שלא מתאים.

מותר להן להחליט עם מי ומתי,

לדעת שיש להן זכות.

כך תהיינה בטוחות יותר

ועצמאיות יותר

בבחירותיהן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s