כשלא מקשיבים לי

"אני רוצה לספר לכן איך אני מרגישה כשלא מקשיבים לי"

אמרתי לנערות אחרי 20 דקות בהן לא הצלחתי לסיים משפט.

"אני חוזרת להיות הילדה הקטנה שלא שמים לב אליה".

זו היתה הפגישה האחרונה שלנו.

קשה לאסוף אותן, קשה להיפרד.

הן נהיו כל כך קשובות.

אחת ביקשה סליחה. אחרת שיתפה:

"אני מרגישה שלא סופרים אותי"…

"אני נהיית עצבנית"

אני?! מה איכפת לי, שלא יקשיבו לי!" טוב, אני נהיית מה זה עצבנית!"

"אני מרגישה שמזלזלים בי"…

הקול שלהן נשמע. הפגישה זרמה.

עוד אחד מהרגעים שנחרתים בליבי-

קסם הנוכחות, קול הדלת הניפתחת להתנהגות אחרת, ליכולת בחירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s