חבר אתה חופר

tal-c-zugi

"סליחה שאני חופרת".. מוכר? פוגשת שוב ושוב, אצל נוער ומבוגרים, את החשש "לחפור" – גם כשזה הכי לגיטימי שרק אפשר. רוצה להציע זוית אחרת להתבוננות: החשש מ"חפירה" מתחבר בעיני לצימצום הלגיטימציה לדבר על רגשות, להרהר בדברים, לשתף בכנות… ומתוך זה, לצימצום הלגיטימציה לנשיות, ופגיעה בהרחבת הגבריות. הביטוי "את/ה חופר/ת" הוא סמל ההשתקה בעיני, חלק מתרבות ההקלקות, הזיפזופים, ה"הכל עכשו ומהר"… אין זמן לראות אותך בן/בת אדם, אין זמן לשמוע, לקרוא אותך….להכיר. אני בעד להבין שהכל משתנה, כל הזמן, והשינוי הוא הדבר היחידי שקבוע. ועם זאת- לבדוק ולהשמר לא לצמצם את עצמנו מול מגמות עכשוויות, לא לצמצם אחרים (ובעיקר לא את ילדינו) גם כשהן כל כך טריוויאליות ונטועות בשיח, שאנחנו לא שמים לב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s