בנים ובנות, גיל 16.
רגע לפני שמדברים על מין-
תירגלנו עבודה זוגית על אמון.
אחד הזוגות- משתתף הכשיל בכוונה, משתתף שני כעס ופרש.
בשיתוף, ביקשתי שיגיד מה הוא מרגיש, נער שתקן בד"כ.
הוא אמר- קודם בכעס ובהתקפה,
אח"כ תיאר מה הוא הרגיש כשהאמון שלו ניפגע.
הקבוצה התקשתה להכיל את הסיטואציה.
אחד הנערים שיקף, שמישהו פותח את הלב והאחרים מצחקקים.
ולהפתעתי הנער דרש התייחסות הן מבן הזוג למשחק, הן מהקבוצה.
"זה החיים, מה שקורה פה", אמרתי להם.
איך לתקשר אחד עם השני, להקשיב, לראות זה את זה..
ככה זה גם בחיים הזוגיים.
לבדוק איך אנחנו מגיבים מול חולשה של מישהו-
האם אנחנו מרוכזים בעצמנו או מסוגלים לתמוך..
השותף למשחק התנצל בסוף, מהלב, והנער חייך ונירגע.
מה בעצם קרה שם?
נערים תירגלו מיומנות לבטא רגש ופגיעה,
לבטא קושי למרות התנגדות הקבוצה,
להגיד: אני פה! תראו אותי! להקפיץ את הקבוצה שלב.
מדהים כמה שעבודה קבוצתית יכולה להיות משמעותית.
מיניות בריאה - מרגנית ארז 